איתן נולד ב-19.7.1999 בשכונה ד׳ בבאר שבע להוריו מרל ואיסק יעקובוב. כשהיה בן שלוש בלבד, הוצא מהבית בצו שופט והועבר אלינו, משפחת אושפיז, לאומנה ביישוב להבים. בהמשך נהג להציג את עצמו כאיתן יעקובוב בן למשפחת אושפיז.

​

איתן היה ילד, שבער בלהבה חזקה של אנרגיה וסקרנות, ועל אף האתגרים הרבים שליוו אותו, מגיל קטן הוא לימד אותנו מה חשוב באמת, ואיך לראות באור חיובי גם את המורכבות שבמציאות החיים שלו.

 

איתן למד בחינוך האנתרופוסופי בבאר שבע מכתה ב׳ עד י״ב, רכב על סוסים, נגן בחצוצרה ובגיטרה, טייל בארץ עם חוגי הסיירות של קק״ל, התאמן באומנויות לחימה והיה אהוב ומוקף בחברים.

 

גורי חתולים, כלבים עזובים, ציפורים פצועות ושאר הולכי על ארבע מצאו מקלט, קודם מתחת למעיל או בכובע של איתן ואחר כך אצלנו.

​

כשמלאו לו 17 שנים, בזמן חופשה משפחתית ביוון, קיבלנו בשורה שאמו של איתן נפטרה במפתיע. על כולנו עברה טלטלה עצומה והכאב הגדול על לכתה ליווה את איתן ואילץ אותו להתמודד עם האבל בגיל צעיר כל כך. איתן אהב את אמא שלו עד כלות ומתוך הצער העצום על מותה, היה לו חשוב להעביר לסובבים שלו מסר. ״תדאגו שהאנשים בחיים שלכם יודעים שאתם בוחרים בהם בחיים שלכם, ושאתם אוהבים אותם״, הוא כתב ביום השנה השביעי למותה.

​

באותה שנה, כמה חודשים לאחר מות אימו, הוא קיעקע על זרועו הימנית עורב שחור מתוך הרגשה של חיבור עמוק למה שסימל עבורו העורב.

הייתה זו בחירה מודעת של נער עם סיפור חיים לא שגרתי, לצאת למסע פנימי של התבגרות, לתת מקום לבלבול, לרגשות, לתחושות ולמחשבות, אבל גם לראות הזדמנות בכל דבר ולשאוף להתחבר לאינטליגנציה ולכוחות הקסם של העורב השחור.

 

באפריל 2019 איתן התגייס לחיל התותחנים וניתב את עצמו ליחידת ״רוכב שמיים״. למרות שחלה בדלקת ריאות קשה במהלך המסלול ונאלץ לעשות אותו שוב, הוא המשיך מלא מוטיבציה.

מנער מתבגר, מתלבט ומבולבל, המחפש תשובות וכוחות, הוא הפך לגבר צעיר שמחובר לרצונות, ליכולות ולאחריות שלו לבחור, להתוות ולהגשים את העתיד שלו.

בשנת 2021 יצא לקורס קצינים ונמנה עם 120 החיילים שנבחרו להיות מצטייני הנשיא.

​

כשהיה בן 21, איתן בחר לבטא את זהותו הייחודית על ידי קעקוע של ראש אייל על זרועו השמאלית. בצירוף מקרים סמלי, שמותיהן של שתי האמהות שלו – מרל, אמו הביולוגית, ואיילה, אמו האומנת – נושאים את אותה המשמעות, כל אחת בשפה אחרת. ראש האייל בקעקוע שעשה מחולק לשני חצאים, אשר סימלו עבורו את שני החלקים שמרכיבים את זהותו: חצי אחד עשוי מעצמות וצמחים, ומסמל את אימו מרל, שלמרות האמצעים הדלים, היא נטעה בו שורשים חזקים שמהם צמחו פרחים יפיפיים. החצי השני, המעוצב בצורות גיאומטריות מרהיבות, מייצג את היציבות והחיים המלאים שהעניקה לו איילה.

איתן נהג לומר שהאייל שבקעקוע הוא למעשה הוא עצמו – תוצר שלם וגאה של שתי האיילות.

​​

ב-1 בנובמבר 2023, איתן השתחרר מהצבא והתקבל לעבודה בסיירת הביטחון של באר שבע.

 

במרץ 2024 יצא עם חברי ילדות לטיול רכוב על אופנועים בווייטנאם ובתאילנד. היו אלה חודשיים וחצי של אושר צרוף, שבסופם חזר לעבודה בסיירת.

 

בליל שבת, ה- 8.6.2024, במהלך משמרת לילה בסיירת, נהג שיכור סטה ממסלולו, התנגש חזיתית באיתן, שהיה רכוב על אופנוע וקטע את חייו רגע לפני שמלאו לו 25 שנים.

 

איתן נהרג צעיר כל כך ולא זכה להגשים את כל מה ששאף לו. הוא רצה מאד לספר את סיפור חייו, לתרום ולהיות משמעותי עבור משפחות וילדי אומנה. הוא השתתף באירועים לגיוס משפחות אומנה, היה אחד משלושת גיבורי הסרט ״ילדים על תנאי״ של נעם דמסקי ועדו בהט, ולולא המלחמה, היה יוצא לארה״ב לגיוס כספים עבור סאמיט, עמותת האומנה בדרום. את הטקסט שכתב על עצמו עבור הנסיעה אפשר לקרוא כאן.

​

אחרי מותו התרגשנו למצוא אלפי תמונות שצילם ומחברות בהן כתב את מחשבותיו תוך כדי נסיעות ארוכות בתחבורה הציבורית, שכן איתן תמיד היה בדרכים- מפה לשם, ממשהו למשהו, ממישהו למישהי...

 

גילינו בהן את איתן המקורי, הכריזמטי, הנחוש, שידע להקשיב, לאהוב, ליהנות, ובעיקר להתמקד בטוב, במעצים ובמחזק.

 

אספנו חלק קטן מהתמונות ומהתובנות שלו וערכנו לערכת הקלפים עורב שחור אותה אנו מבקשים לחלוק עמכם. אנחנו רואים בקלפים אמצעי למימוש הרצון של איתן להשפיע ולהיות משמעותי עבור אחרים. זוהי הזמנה להנעה לעבודה- אישית, משפחתית וקבוצתית.

 

האובדן וההחמצה כואבים נורא, אך הם מלווים בידיעה שבחייו הקצרים איתן עשה את מה שרצה ואהב, בילה עם מי שאהב והיה מאושר מאוד.